על מגדור ״מגיל מינוס״
זה בן או בת?
אנחנו שומעים הרבה מאוד שהחברה ממגדרת ילדים מגיל אפס. בתור אמא טרייה ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית, אני יכולה לספר לכם, שזה מתחיל עוד קודם. הרבה קודם, עוד משלב העוברות, או אולי גם אפילו לפני כן, בשלב המחשבות לעתיד על הילדים התיאורטיים שיהיו לנו.
כשאנשים רואים אישה בהיריון, מה השאלה הראשונה שהם שואלים? נכון מאוד, ״מה יש לך?״ ״זה בן או בת?״ ומאותו רגע והלאה, ובין אם את מתכננת לקנות בגדים ומוצרים לפני הלידה או לא, את תישאלי בנוגע למין העובר שלך בכל מקום, ובהתאם לכך יותאמו הצבעים. המגדור וההפרדה לורוד או לכחול הם כל כך מוחלטים שגם אם ממש תנסי להימנע מהם ולבחור בצבעים נייטרלים כמו אפור, לבן, שחור, צהוב וכו׳, כמעט ולא תמצאי מוצרים בצבעים הללו. פשוט כי אין. ה-כ-ל בורוד או בכחול על גווניהם. לא רק בגדים כמובן, גם מוצצים, חיתולים, חיתולי בד, מצעים, וילונות, קישוטים לחדר, עגלות, תיקים, מוצרים לאמבטיה, מגבות ואפילו בקבוקים ומוצרי טואלטיקה שונים. פשוט אי אפשר להימנע מההפרדה הזאתי, וניסיתי, בחיי.
ואגב, זה לא תמיד היה ככה. בתחילת המאה ה-20 החלוקה בכלל הייתה הפוכה! ורוד דווקא היה נחשב לצבע של בנים כי הוא נחשב לצבע חזק ונמרץ וכחול היה צבע של בנות כי הוא היה נתפס כצבע עדין יותר. מה שמלמד שההעדפה לצבע מסויים היא בכלל לא מולדת כפי שאנשים נוטים לטעון, אלא חברתית לחלוטין; משום מה, להורים יש צורך ברור לסמן את המגדר של הילד שלהם, בפרט כשמדובר בתינוקות קטנים כאשר אז היכולת להבדיל בין בנים לבנות תלוייה כמעט בלעדית בסממנים חיצוניים. לתינוקת קטנטונת למשל שאין לה בכלל שיער על הראש ישימו סרט או סיכה ורדרדה. לא מאמינים לי? פנו לאם צעירה שהולכת עם עגלה כחולה שמבצבצים ממנה בדים כחלחלים והחמיאו לה איזה תינוקת מתוקה יש לה. קרוב לוודאי שהיא תענה בעלבון ובכעס ומייד תעמיד אתכם על טעותכם שזהו תינוק ולא תינוקת, ותשאל אם לא שמתם לב לצבע הכחול.
זה רק צבע, אז למה זה משנה בכלל?
ההפרדה בין כחול לורוד איננה מסתיימת בזה, מילא אם בזה זה היה נגמר, ״כולה צבע…. מה הביג דיל?״ הבעיה היא סט הציפיות והתכונות שאנחנו מייחסים לבנים או לבנות בהתאם למין שלהם. וכאמור, התכונות הללו באות לידי ביטוי עוד משלב העוברות. כך לדוגמא, אם עובר ממין זכר בועט, אנשים יגידו: ״ווי את מגדלת שחקן כדורגל שם בפנים!״ או אם עובר ממין נקבה בועטת, ישאלו אם תהיה לך רקדנית בלט. מחקרים מצאו שנשים בהריון יתארו שהעוברים הזכרים שלהם הם נמרצים ובועטים חזק יותר מעוברים ממין נקבה, אבל רק לאחר שיגלו באולטרסאונד את מין העובר. בהמשך, תינוקות בנים מתוארים כחזקים ועצמאיים, ותינוקות בנות מתוארות כעדינות, יפות ושקטות. דפוס זה מתהפך כאשר מלבישים אותם בצבעים ההפוכים למגדרם ומבקשים מאנשים זרים לתאר את מזג התינוקות.
אותו התינוק/ת, הפרשנות משתנה בהתאם לצבע
משפטים שאומרים על בנים לעומת בנות
לי יש תינוק בן כמה חודשים. עוד כשהייתי בהריון, זכור לי שכשאנשים היו שואלים מה יש לי והייתי עונה שזה בן, היו מסתכלים על בן זוגי, נותנים צ׳אפחה על הגב לעיתים ומריעים לו: ״כל הכבוד! תותח! איזה זרע איכותי יש לך!״ כאילו שזה זרע מזן אחר. מוזר, אבל אני לא זוכרת ששמעתי פעם שאומרים דברים כאלה על בנות. ובכלל, האם זרע ממין נקבה הוא טוב פחות? זוכרת גם אמירות בסגנון: ״אהה יש לך בן? יופי, הכי טוב בנים! בנות יש להן דרישות כל הזמן/הן תככניות/ חצופות/ רבות כל הזמן עם בנות אחרות...״ וכו׳. ואני הייתי מתכווצת מבפנים בעודי חושבת על כל הילדות שעוד לא נולדו שהחברה חרצה את דינן וגזרה עליהן פרשנות שכזאת.
משפטים נוספים שמדגימים את המשמעויות החברתיות של מה זה אומר להיות בן או בת החל מהינקות, שיצא לי לשמוע בהקשר לבן שלי הם למשל: ״ איזה גבר גבר!״, ״איזה יופי שהוא אוכל טוב, ממש כמו גבר, בנים צריכים לאכול, בנות פחות״. למותר לציין שתינוקות בנות ובנים אמורים לאכול אותו הדבר… והוא לא גבר גבר, הוא תינוק קטן וחסר ישע.
אמונות תפלות בהריון
אמונות תפלות הנוגעות למין העובר בזמן ההריון הן דבר שכיח ביותר, ומספר האנשים שמאמינים בהן לחלוטין הוא עצום, על אף שכל קשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. ניתן לראות כיצד התוכן של האמונות התפלות מתיישב היטב עם המשמעויות החברתיות המתלוות למגדר.
כך למשל יש שיגידו שאם האמא מתכערת בזמן ההריון, זהו סימן שיש לה בת כי בנות גונבות לאמהות שלהן את כל היופי בהריון (?!). האמונה מדגימה כיצד יופי הוא הפרמטר העיקרי שדרכו אנו שופטים ומדרגים בנות. אמונה רווחת נוספת נוגעת לצורת הבטן בהריון. יש המשוכנעים שבהריון עם בן הבטן מחודדת ובולטת, בהשוואה להריון עם בת שבו הבטן עגולה ורחבה יותר. סביר להניח שמקור האמונה התפלה הזאת הוא פאלי, וגם אם יש לעובר פין, הוא ממש לא מספיק גדול בשביל להשפיע על צורת הבטן של האמא...
סקסואליזציה של תינוקות
היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת בהקשר הזה הוא הסקסואליזציה שאנשים עושים לתינוקות, ומתן פרשנויות בעלות גוון מיני להתנהגויות תמימות וסטנדרטיות. כך למשל כשתינוק מחייך הוא ״צ׳ארמר״ ו״כובש״. תינוקת מחייכת היא פלרטטנית ומנסה לפתות. תינוק בן שיונק הוא ״אוהב ציצי כי הוא יודע מה טוב לו״, לעומת תינוקת יונקת שעליה לא יגידו את זה. בשורה התחתונה, אותן ההתנהגויות מתפרשות בדרכים שונות לחלוטין אצל כל אחד מהמינים, והמסרים הללו מתקבעים ומיתרגמים להתנהגות בפועל וחלוקה מגדרית ברורה בבגרות.
מולד או נלמד?
בפועל, בשלב העוברות ובשנים הראשונות לחיים, אין כלל הבדלים מהותיים במבנה המוח ואופן ההתפתחות בין בנים לבנות. ההבדלים ההתנהגותיים ביניהם שיגיעו בהמשך, הם תוצר של מגדור והסללה חברתית לכל אחד מהמינים, באופן שנלווה לצבע הורוד או הכחול. כך למשל, לצבעי הכחול לרוב מתלווים גם אלמנטים ״של בנים״ כמו מכוניות, רובוטים, מטוסים וכדומה, ולצבעי הורוד מתלווים אלמנטים ״של בנות״ כמו בובות, לבבות ונסיכות. ההעדפה בהמשך גם לצעצועים מסוג זה, נקבעת מראש ע״י ההורים והסביבה וההסללה מתקבעת יותר ויותר. בנות הן נסיכות קסומות, מבשלות, מנקות, אימהות קטנות המטפלות בבובות וצריכות להיות בעיקר יפות. בנים הם בעלי מקצוע, גאונים, חוקרים, אסטרונאוטים, גיבורים, לוחמים וכו׳. הבעיה היא שההפרדה בצבעים מגדירה באופן ברור גם את התוכן, והמיתוג נעשה בהתאם. מתי בפעם האחרונה ראיתם בובות של תינוקות, מטבחים קטנים וסטים של אביזרי ניקוי בצבעי הכחול? או לחילופין משחקי חשיבה, צעצועי מדע או חלל בצבעי הורוד?
להלן מספר דוגמאות נפוצות באדיבות עמוד הפייסבוק כך מלמדים ילדותים מה המגדר שלהן:
ענינים של בנים לעומת ענינים של בנות
בנים הם בעלי מקצוע, בנות הן קסומות
מה זה אומר להיות בת?
קלפי משחק של בנים לעומת בנות
אבא הוא גאון ואמא יפה
תינוק הוא סופר, תינוקת שונאת את הגוף שלה
אמא יפה, אבא מביא כסף
קטעי וידאו חמודים:
הקושי בשינוי (אבל הוא אפשרי)
המעבר בין הצדדים הוא נוקשה עד בלתי אפשרי, וההפרדה היא מוחלטת. מי שמעז לערער על כך, נשפט בחומרה מבחינה חברתית ויקבל הערות בלתי פוסקות מהסביבה. לתינוק שלי למשל, יש מוצץ אחד בצבע ורוד, אני לא חושבת שהייתה פעם שהוא היה איתו ולא קיבלתי איזשהי טענה או התייחסות לעניין הזה. זה בסך הכל מוצץ! נמאס לי כל כך לקבל על זה ביקורת, שאני לא שמה לו את המוצץ הזה יותר. כן, גם אני, שמכירה את החומר ויודעת את המשמעויות.
אבות, וגם אימהות לעיתים קרובות, מזדעקים לראות בנים שמשחקים בצעצועים של בנות, ולא יעזו לעולם לקנות להם בגדים או אביזרים בצבע ורוד (״אבל יגידו שהוא הומו!״ - שוב סקסואליזציה הזויה לקטנטנים). טיעון נפוץ שעשוי לעלות בהקשר הזה הוא הטיעון הנוגע לנידוי חברתי: ״אבל לא יקבלו את הילד אם הוא יעשה את מה שמנוגד למגדר שלו ולא יהיו לו חברים״. אז נכון, ילדים בהחלט ייתקלו בביקורת על בחירות לא קונפורמיסטיות, גם מילדים אחרים וגם ממבוגרים, אבל הם ילמדו שזה בכלל לא משנה והם יכולים לבחור להיות כל מה שירצו. בעיני כדאי להבהיר שבגלל שיש גם מחיר חברתי לשלם, לא תמיד צריך להילחם על הכל, וצריך לדעת גם לבחור את המאבקים ולהתעקש על הדברים שחשובים להם יותר. אבל ילדים כאלו ילמדו לעמוד על שלהם וללמד את החברה שמותר להיות גם וגם, ושלא חייבים לבחור צד אחד. הם ילמדו לפתח את התכונות המשויכות גם למין השני ולהיות חופשיים באמת להיות פשוט הם עצמם ללא מגבלות. אני יודעת שלפחות את הבן שלי, אני מתכננת לחנך בצורה הזו.
תודה מורן, כל כך מזדהה. רוצה להוסיף שכאשר יש תאומה ותאום, הצורך בהגדרות דיכוטומיות בכלל מרקיע שחקים. "מי הבן ומי הבת?". כמובן שעוד בהריון שאלו אותי מי נמצא/ת איפה בבטן ואם הוא בועט יותר… במקרה שלי הבת קטנה פיסית בצורה משמעותית מהבן (תוצאה של תקופת פגות קשה יותר וזיהום בו לקתה), כמובן שזה לא חייב להיות כך ואני מכירה מקרים הפוכים. לעיתים אני חושבת כמה אירוני זה שדווקא לפמיניסטית כמותי ניתן האתגר הזה של תאומים שוני מין שנדחקים בצורה בולטת להבניות מגדריות כחלק מהצורך (של החברה ובשל כך, שלהןם) לגבש זהות נפרדת ומנוגדת לתאומ/ה. חברות ואחיות סיפרו שהן איפשרו לילד או ילדה יחידאי/ת יותר מרחב תמרון ובחירה מבחינת צבעים, סוגי צעצועים וכו': נתנו לילד לשחק גם בבובות ולילדה גם במשאיות. ילד שהשתעשע בשמלות ואיפור וילדה שהיתה "טום בוי". לפחות בגיל הרך עד בי"ס היתה יותר גמישות ופחות קיבעון להבניות המגדריות. כמובן שגם אנחנו באותו ראש אבל זה ממש נדון לכשלון והבחנתי שהחל מגיל 3, הם ממש התקבעו בסטראוטיפים 🙁 ההשוואה המובנית בתאומות והצורך להיבדל פשוט מספקות עוד גורם של לחץ לכיוון ההבניות המגדריות. כיום אני ממש מנסה לבחור את המאבקים שלי כי זה פשוט מתיש… תודה לך על המאמר!