"עברית היא סקסמניאקית" –  על מגדר ושפה

שפות שונות משתמשות במגדר בדרכים שונות. ישנן שפות בהן שמות העצם ממוגדרים, ישנן כאלה שבהן הפעלים ממוגדרים וישנן כאלה בהן המילים עצמן נטולות מגדר. הסטראוטיפים המגדריים המוכרים לכולנו (המשמרים את התפיסות החברתיות אודות נשים וגברים) מופצים בין היתר באמצעות הלשון. העברית, למרות מעלותיה הרבות, היא שפה "סקסמניאקית" כפי שכינתה אותה המשוררת יונה וולך, כיוון שלא ניתן להשתמש בה בצורה נייטרלית מבחינה מגדרית.

כיצד בא הדבר לידי ביטוי?

 

ראשית, תמיד כשאנו פונים לאדם, אנו נאלצים לבחור את המין בו נפנה אליו בצורה דיכוטומית. את או אתה, אתם או אתן. כשמדובר בקהל מעורב של גברים ונשים, הצורה הרווחת היא הצורה "אתם" כיוון ש"רבים מחביאים אשה" (כמאמר השיר). אך מדוע יש להחביא את האישה? מדוע לתת קדימות לזכר? הנחות היסוד הפטריארכליות מוטמעות בלשון שלנו מבלי שנשים לב.

 

שנית, קיימת בעיה עם פנייה למגדרים שאינם דיכוטומיים. כיצד נפנה לאדם שמראהו אינו מסגיר מגדר אחד ברור? העברית לא מאפשרת זאת. שמעתי פעם שיונה וולך היתה פונה ברבים/רבות לאנשים שמגדרם נראה לה מורכב. זהו פתרון יצירתי כדי להתמודד עם הבעיה, אך גם הוא דורש הכרעה דיכוטומית, שכן פניה ברבים, תהיה עדיין ברבים-זכר או ברבות-נקבה. באנגלית, לעומת זאת, ניתן לפנות לכל אחד או אחת, לכל קהל במילה you, ולא צריך להכריע לגבי המין או המגדר של הנמען או הנמענת כשמדברים בגוף שני. בגוף שלישי, לעומת זאת, צריך לבחור בין he או she ולכן המגבלה קיימת. מילת השנה באנגלית שנבחרה על ידי המגזין טיים לשנת 2015 היא they בעקבות האינקלוסיביות, וזה סוג של פתרון לגוף שלישי ללא בחירה מגדרית.

 

בעיה נוספת היא הקונוטציות המגדריות שיש לכל מני מילים וחפצים, אשר מייצרות הייררכייה בין גבריות ונשיות. פייר בורדייה בספרו "השליטה הגברית" מדגים כיצד החלוקות בין מילים נייטרליות כביכול מבחינה מגדרית, בעצם מייצרות חלוקת כוח בין גבריות ונשיות. למשל, בצמדי המילים תבונה – רגש; יש – אין; מקור – חיקוי, תמיד יש מילה שנחשבת בתרבות (בין היתר בעקבות מיתוסים למיניהם) לחשובה יותר והיא מזוהה עם גבריות (למשל, תבונה, יש, מקור), ואילו המילים ההפוכות מייצגות תכונות נחותות יותר ומזוהות עם נשיות (למשל, רגש, אין, חיקוי). בעידן המדעי שלנו, המעלה על נס את ההיגיון והרציונאל, הגבר נחשב לבעל התבונה ואילו האישה לבעלת הרגש; פרויד הגדיר את הגבר כי ש"יש לו" פאלוס, ואת האישה כמי ש"אין לה", ואילו סיפור אדם וחוה מייצג את ראשית המין האנושי באמצעות האדם הראשון והמקורי – הזכר, אשר מצלעו נוצר לו מעין חיקוי – הנקבה. המיתוסים התרבותיים הללו מושרשים בלשון ותורמים לחידוד הסטראוטיפים המגדריים.

 

כניסתו של השיח הפמיניסטי אל תוך העברית גרמה לשינויים שאנו מרגישים בהם באופן בו העברית ממוגדרת. בשנים האחרונות, בעיקר ברשתות החברתיות, ניתן לראות בבירור את השינויים הללו. למשל, נכנסו לנו לשפה הרבה מילים חדשות ומונחים: "הסגברה"; "האשמת הקורבן"; "קופסת הגבריות"; "הגבר החדש"; ואפילו הביטוי "סטראוטיפים מגדריים" שהיום (כמעט) כולם יודעים מה משמעותו.

 

גם אופני הפנייה שלנו השתנו. ניתן היום למצוא ברחבי הרשת פניות הרבה יותר "אינקלוסיביות" (כוללות), המקפידות על פנייה בלשון נקבה וזכר ביחד. הנה כמה דוגמאות מעמוד הפייסבוק שלנו: "מה דעתכםן?"; "מכירים/ות הורים לילדים/ות?"; "מזמינימות אתכםן לשתף את הסרטון"; "מוריםות, מדריכותים ושות׳".

 

כולנו תקווה שימצא פתרון קבוע ואלגנטי יותר שינטרל את ההשפעה של המין הדקדוקי על המגדר האנושי.

 

רוצות.ים לראות דוגמאות נוספות? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו!

והנה שירה הנפלא של יונה וולך:

עברית/ יונה וולך

 

בִּשְמוֹת מִין יֵש לְאִנְגְּלִית כָּל הָאֶפְשָרֻיּוֹת

כָּל אֲנִי – בּפֹעַל

הוּא כָּל אֶפְשָרוּת בְּמִין

וְכָל אַתְּ הִיא אַתָּה

וְכָל אֲנִי הוּא בְּלִי מִין

וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין אַתְּ וְאַתָּה

וְכָל הַדְּבָרִים הֵם זֶה – לֹא אִיש לֹא אִשָּה

לֹא צָרִיךְ לַחְשֹב לִפְנֵי שֶמִתְיַחֲסִים לְמִין

עברית היא סקסמניאקית

עברית מפלה לרעה או לטובה

מפרגנת נותנת פריבילגיות

עם חשבון ארוך מהגלות

ברבים יש זכות קדימה להם

עם הרבה דקוּת וסוד כמוס

ביחיד הסיכויים שוים

מי אומר שכלו כל הקצים

עברית היא סקסמניאקית

רוצה לדעת מי מדבר

כמעט מראֶה כמעט תמונה

מה שאסור בכל התורה

לפחות לראות את המין

העברית מציצה מבעד לחור המנעול

כמוני לאמא שלָךְ ולָךְ

כשהייתן מתרחצות אז בצריף

לאִמֵךְ היה תחת גדול

אבל אף פעם לא הפסקתי לחשוב

הימים עברו כחלוף הטושים

נשארת ילדה רזה ומסובנת

אחר כך סתמתן את כל החורים

סתמתן את כל הפרצות

העברית מציצה לך מחור המנעול

השפה רואה אותך עירומה

אבי לא הרשה לי לראות

הוא סובב את גבו כשהשתין

אף פעם לא ראיתי אותו טוב ממש

תמיד הוא החביא את המין

כמו שרבים מחביאים אשה

כמו שקהל הוא זכר בגופים

כמו שֶמִּלָּה היא זכר ונקבה

אין כמו אלו דברים מתוקים

העברית היא אשה מתרחצת

העברית היא  בת-שבע נקיה

העברית היא פסל שלא פוסל

יש לה נקודות חן קטנות וסימני לדה

ככל שהיא מתבגרת כך היא יותר יפה

השיפוט שלה הוא פרהיסטורי לפעמים

נוירוזה כזאת היא לטובה

תגיד לי בזכר תגיד לי בנקבה

כל אני ילדותי ביצית בטרם הפריה

על מין אפשר לפסוח

על מין אפשר לוותר

מי יגיד מינו של אפרוח?

האיש שהטבע יוצר

לפני שהוטבע בו פועל מֻטֶּה.

זיכרון הוא זָכָר

יוצר מינים

תולדה העיקר

כי היא החיים

עברית היא סקסמניאקית

ומה שתגדנה בטרוניה פמיניסטיות

המחפשות גרויים מחוץ לשפה

באינטונציה הנותנת פרוש לדברים

סימנים רק של זכר ונקבה בְּמִשפט

יתנו יחסים מיניים משונים

על כל נקבה סימן, על זכר סימן אחר

כשגם כל פועל ובנין מסומנים

מה עושה האיש לאשה

מה הוא מקבל בתמורה

איזה כח היא מפעילה עליו

ואיזה סימן נִתַּן לעצם

ולשם עצם מופשט ולמִליות

נקבל מין משחק טבע

התרחשות נפשית כיער צעיר

משחק של כוחות כלליים

שמהם נגזרים כל הפרטים

סימנים כלליים לכלל הארועים

שאפשרי שיקרו בזמן מִן הזמנים

תראה איזה גוף יש לשפה ומִדות

אֹהַב אותה עכשו בלי כסות לָשון

 

 


4 תגובות בנושא “"עברית היא סקסמניאקית" –  על מגדר ושפה”

  1. יש לי עוד פיתרון: אם זה מפריע לכם שהשפה העברית מחייבת מגדר ועם זה קשה לכם לדעת אם לפנות למישהו בלשון זכר או נקבה אני מציע שתקבעו שלא אכפת לכם אם מדברים איתכם בלשון זכר או בלשון נקבה ובשני המקרים תהיו מוכנים לדבר, ואולי תנסו לדבר על עצמכם בלשון זכר גם אם המין הביולוגי שלכם הוא נקבה או בלשון נקבה גם אם המין הביולוגי שלכם הוא זכר. לדעתי ככה אפשר לטשטש את ההבדל בין המינים בעברית.

    1. עדכון: זה פיתרון זמני, הפיתרון הסופי לדעתי הוא להחליט איזה מין יישאר ואיזה ייעלם מהשפה בכל מערכת דרך שיקולים שונים. למשל, במערכת התואר והביינוני של הפועל, להותיר את השפה רק עם צורת הזכר כי בה אין בדרך כלל סיומת מיוחדת, או לחלופין לתת לסיומת הנקבה משמעות אחרת; ובמערכת המספר עדיף דווקא להותיר את השפה רק עם צורת הנקבה מסיבה דומה (חוץ מהמספרים 1 ו2 שעוד לא החלטתי איזה מין יותר מתאים שיישאר להם ועל איזה מין עדיף לוותר), שוב, אלא אם כן יש צורך אמתי שתהיה סיומת עם משמעות כלשהי המשנה את המשמעות הבסיסית, אולי חיובי יהיה בנקבה ושלילי יהיה בזכר… בכל מקרה, לא משנה לי איך נעשה זאת, העיקר שבסופו של דבר השפה העברית תפסיק להיות "סקסמניאקית", כלומר תפסיק להבחין בין זכר לנקבה, לדעתי ההבחנה בין זכר לנקבה בעברית היא לא יותר מירושה היסטורית ודבר שבימינו (וגם במונחים של 50 שנה קודם) רק מזיק ועוזר להנציח את הסטריאוטיפיים המגדריים המטורפים הקיימים שבימינו רוצים רק להכחיד כדי להגיע לשוויון אמתי בין גברים לנשים שמתעכב בגללם.

      1. אני גם חושב שזה שהשפה העברית כל כך מכריחה להבחין בין זכר לנקבה לא נותן מקום לדברים שהם לא זכר ולא נקבה שזה מצב בעייתי במיוחד, שכן איך אם כך השפה העברית יכולה להתקיים במציאות שבה אין זכר ונקבה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *